חוות רוטה
אל חוות רוטה הגעתי בזכות חברה, שאלתי אותה מה קורה בדרום עם אוכל והיא השיבה בגלל שירדתי לעם שווה לבקר את יקב רוטה כי אני אוהב יינות. אז נסעתי משהו כמו 180 ק"מ פלוס מינוס לחוות רוטה.
יצאתי לדרך, הנוף מוכר בעיקר כי את הדרך לאזור אני מכיר היטב מהמילואים בצאלים, המדבר השקט ואני. פניה ימינה לחוות רוטה, דרך כורכר שאומרת לך להמשיך, לא טעית בדרך עד שהגעתי לציון דרך.
אני מגיע וארז עובד, מסדר את היקב, מסדר את הארגזים, עושה מה שצריך, לא יכול לנוח. אחרי הנסיעה הרגשתי צורך לפרוק את הנסיעה שכולה לטובת התיעוד של החווה והשקט של החווה עוטף אותי ומזמין אותי לקפה ואומר לי 'בוא תרגע'.
בדרך לקפה
עברנו בסטודיו של ארז, ביקשתי רשות לצלם והתיישבנו לקפה במרפסת.
אז מה היא חוות רוטה?
ארז:
חוות רוטה, חוות בודדים ברמת נגב. אחד מקבוצת חוות שהתחילה לפני 20 שנה, ברובן חוות תיירותיות. הן נמצאות על דרך היין, יש כרמים ויקב ועושים אומנות ומוזיקה. עם השנים אני באתי לפה השטח היה ככה פחות בנוי, לאט לאט הישובים מתקרבים לגבול החווה והישוב רביבים ונשאר רק כיוון מערב פתוח, כשבאתי המרחב היה ריק והיינו בודדים בתוך המרחב, ב-2004 עליתי לקרקע שנה אחרי זה נשתל פה כרם 20 דונם קברנה סוביניון מרלו שיראז ומוסקט אלכסנדרוני וזה מרחב שזה. מציירים יינות מהזנים הכי קלאסיים ובשנים האחרונות אני עושה יינות קינוח.
גבירותי ורבותי
ארז רוטה
לפני שהקים את חוות רוטה, ארז הוא מורה לאומנות ומטפל בנוער. חקלאות תמיד הייתה שם, הייתה לו חברה לגינון וניהל משקים חקלאיים. הוא מגיע ממשפחה של חקלאים, סבא שלו ממקימי כפר ברוך בעמק יזרעאל (1923), האמא בת משק חקלאי שעברה והאבא עברו לתל אביב ואת רוב חיו הציערים בילה במושב מאשר בעיר. בגיל 24 כבר היה לו משק משלו בבקעת הירדן שם גידל אפרסקים, פרחים, תפוחי אדמה, בצל ועוד ואחרי חמש שנים עזב ופנה לעסוק רק באומנות, חינוך ובין השאר למד בפקולטה לחקלאות תכנון נוף. ארז קורא ליקב שלו 'יקב מקומי' או בצורתו המקבילה באירופה ליקבים הנקראים 'יקבים של בעלי מקצוע' משמע אמן שיש לו יקב אך זהו לא מרכז מחייתו ובעת הבציר והפקת היין פועלו מוקדש לטובת התהליך.
יקב רוטה
אז מה מיצריים ביקב?
מיצריים 4 סדרות יבשים 2 סדרות קברנה מרלו, אחד בלי חביות לפעמים עם שבבים ואחד עם חביות. חביות זה בין שנה וחצי לשנתיים חביות עץ משומשות די עקרוני אחרי 21 שנה אני יודע מה אני רוצה. לפעמים אני מביא חדשות וגם הן בנות שנה שנתיים כי אני לא אוהב דומיננטיות של עץ. ליצור יין נגיש נוח נעים לא תוקפני מידי ויש סדרה אחת קברנה סובניון קלאסיק נעמה וקברנה מרלו פרימיום נקרא יעל אחר כך יש עדי שהוא 100 אחוז קברנה סוביניון גם כן שנה וחצי או שנתיים בחביות אחר כך יש את הקברנה מרלו ושיראז כמעט ביחסים שווים וגם כן מעל שנתיים בחביות ונקרא נטע בנוסף לזה בשנים האחרונות אני מייצר פורט
את הסיפור התחלתי לכתוב בימים שלא היה סגר והתנועה הייתה חופשית בדרכים, אני מאחל שבקרוב אוכל לחזור לחוות רוטה, בשביל ללון לילה או שניים, לשתות יין כמו שלא טעמתי בחיים. אולי זה המדבר, אולי האומנות בכל פינה, אולי השיחה העמוקה שקשה לי להעביר בכתב שארז ואני שוחחנו, על החיים, על החלטות בדרך היין (שם החווה ממוקמת ונשמע לי ציורי) או שזה השקט של המדבר שהטבע שלו מפואר גם אם הוא לא נראה לעין הוא מורגש במיוחד ביין.
נסעתי לחפש תשובה ומצאתי כמה נקודות אור באמצע מקום שקל לקרוא לו שממה ולמעשה הוא חלק מתשובה יותר גדולה.
תודה לך ארז