אנחנו מה שאנחנו אוכלים ושותים
אז שירה הזמינה אותי לביתה בחוות מקורה לטובת הריאיון שדיברנו לעשות מאז פגישתנו באירוע של אוטו-יין. סוף סוף זה יצא, רציתי לראיין את שירה כי אם לא היינו נפגשים בארץ, היינו נפגשים בספרד. אי אפשר לסווג אנשים, אפשר לומר שיש להם את הצבע שלהם שזה כמעט אותו הדבר רק בהסבר מרים ושוקק חיים. על זה שהחיים מורכבים וצבעוניים בתוך פשטות והודיה. על איפוס ותודעה דרך היין.
שירה לבל
יצאנו לפגוש את גיא, שמנהל את חוות מקורה
חוות מקורה
זה מתחיל מרעיון ואז הופך למציאות. ככה זה אצל כל מי שאני מראיין אותו. הם מייצרים לעצמם את המציאות ואז הם שומרים עליה ומפתחים אותה על כל הסובבים.
גיא רילוב, חקלאי כמו שמספרים לכם בספרים. עם אמונה שלמה בדרכו, בדיאלוג עם הטבע של כבוד, איזון והפריה הדדית.
מילד 'מופרע' מירושלים היה נוסע ליריחו לאכול פפאיה ועד לחזרה למשק אחרי הצבא ולהרים את המשק.
10 שנים היה חקלאי מהצד השני 'חקלאי כימי' הוא קורא לזה ואירוע אחד שחולל שינוי בכל רמ"ח איבריו לאחר שקיבל הרעלה מחומר הדברה ואז הבין שרעל ואנחנו לא הולכים ביחד ואז החל המסע לחקלאות האורגנית.
באמצע שנות ה-80 לדבר על חקלאות אורגנית היה משהו לא בנורמה, אפילו משוגע. בנקודת זמן הזאת חוות מקורה מוצאת עצמה מתמודדת עם השאלה איך עושים חקלאות אורגנית?
מהי חקלאות אורגנית?
חקלאות אורגנית מונעת מארבעה עקרונות: מתוך קישור
הבריאות: חקלאות אורגנית חייבת לשמר ולטפח את בריאות הקרקע, הצמחים, בעלי החיים, בני האדם ואת העולם כמערכת אחת, בלתי ניתנת לחלוקה.
הסביבה: חקלאות אורגנית חייבת להתבסס על מערכות סביבתיות חיות ומחזורי חיים, לפעול להשתלבות בהן, לטפח אותן ולשמרן.
ההוגנות: חקלאות אורגנית חייבת לבנות יחסי הוגנות עם הסביבה הכללית והזדמנויות החיים.
האחריות: חקלאות אורגנית חייבת להיות מנוהלת בצורה זהירה ואחראית, בכדי להגן על הבריאות ואיכות החיים של הדורות הנוכחיים, הדורות הבאים והסביבה.
החקלאות כמו כל חקלאות פוגעת בטבע, גיא מסביר כשחורשים את השדה כבר פגעת בטבע והעבודה שלנו היא למזער את הפגיעה וללכת איתו ביחד. היא זרם רוחני של גישה מכבדת כלפי האחר. כשיש מזיקים הטבע יידע לאזן את עצמו וליצור לכל מזיק את האויב הטבעי שלו ככה בלי שנעשה כלום, איתנו או בלעדינו זה יקרה ואיפה שהמדע יכול להעלות אותנו מדרגה למחקר ופיתוח של זנים בריאים וחזקים. שהאדמה תחזיק את עצמה בזכותה ואנחנו רק נפקח ונתפעל ונעבד את התוצרת ברגע שזה בידיים שלנו נעשה את זה בצורה בריאה, מכבדת ומאוזנת.
איזון ביולוגי, שמירה על פוריות קרקע, כמה שפחות התערבות ומצד שני טיפול בעצים. זאת אומרת כל היום מה שאנחנו עושים זה טיפול בעצים ועוזרים לעצים. הגישה שלנו מאוד דומה לרפואה האלטרנטיבית, מה אנחנו בעצם אומרים ברגע שיהיה צמח בריא, צמח חזק. הוא יתקף פחות על ידי מזיקים."
אנחנו אוכלים את מה שהאדמה אוכלת
לא מסתדר לי הרעיון שרעל הולך עם מזון ככה אמר לי גיא. זה פשוט לא עבד יותר והחווה מכשירה את אדמה לחקלאות אורגנית שזה אומר לא לגעת באדמה שלוש שנים. מריו לוי היה המנטור של גיא עד לרגע שנפטר וחברות גדולה ועבודה משותפת שצמחה בקרב כמעט 200 חקלאים אורגנים בשנות ה-80 . הם ראו אחד בשני שותפים לחקלאות חדשה. ללא חקלאים, שלושה חודשים ונאכל בטון או שניצל קפוא. החקלאות האורגנית חוקרת כיצד ניתן לעשות את זה ביחד עם הטבע, שאנחנו כולנו שום דבר מולו.
מה שמעניין בחקלאות אורגנית, זה לא עבודה סכמטית של פרוטוקול, זאת אומרת חקלאי רגיל עובד, אומרים לו תרסס ככה, תדשן ככה, כן יש הרבה מאוד דיאלוג עם השטח, אתה רואה מה קורה במטע, אתה מנסה להבין מה קורה בעץ, מה קורה בצמח זה הרבה. מה שרציתי להגיד שזאת חקלאות הרבה יותר מעניינת לחקלאי. אני מוכרח להגיד שהעשר שנים ראשונות שלי כחקלאי רגיל, אני קורא לזה חקלאי כימי, היו די משעממות. ברגע שעברתי לאורגני מעבר לזה שהיה לי מורה חקלאי מריו לוי שהיה מורה ומנטור שלי עד שהוא נפטר, החקלאות הזו היא מעניינת יש בה עניין גם אנשים שעוסקים בה אנשים אחרים, ממש אנשים אחרים, אין הרגשה של תחרות, יש הרגשה של אנחנו חברים אחד של השני, משתפים פעולה.
חוות מקורה מגדלת ליצ'י, אבוקדו, אפרסמון, זיתי מאכל ויש בית בד ויש זיתים למאכל. יש גינה לימודית שמחנכת דור חדש של בני אדם שיהיו יותר מודעים לתהליכים של האדמה וללכת ביחד עם הטבע.
בית הבד
אורנה רילוב, מציגה לי את בית הבד של חוות מקורה.
בית הבד של מקורה הגיע מאיטליה, לטובת איכות שמן הזית, ככל שהפרי יגיע בזמן קצר יותר מרגע המסיק לבית הבד כך יהיה שמן משובח ובעל רמת חמיצות נמוכה. המסיק מתבצע במסגרת משפחתית כאשר בכל יום גיא יודע לווסת בין בית הבד למסיק, בתנאים כאלו חוות מקורה מפיקה שמן זית עסיסי, עשיר שזכיתי לטעום שבכל זן זית אני יכול להפליג לסיפור אחר.
שישה זנים
סורי, קלמטה, קורטינה, לצ'ינו, קורנקי וארבקינה.
את התוצרת של חוות מקורה ניתן לפגוש בקרב החנויות האורגניות
ברוכים הבאים ליקב דדה
בחרתי לחבר את הציטוט היפה הזה לסיפור קצר
מינה פכטר אמרה Lasse der Fantasie Freien Lauf שבתרגום חופשי זה לאפשר לפנטזיה שלך להתקדם במסלול שלה*.
נאור: זה הסוביניון בלאן השלישי שלנו מאז שפתחנו את היקב וזה הסוביניון בלאן הראשון שלנו שעשינו בו מעין ניסוי לשדרג טיפה את היין הלבן ששמנו בחביות עץ.
שירה: יין סופר קולינרי, יין לבן עם נשמה של אדום
מתי הגעת לפה?
נאור: הבציר הראשון 2007, אני הייתי חייל ובאתי לעבוד על השטח ואז הייתי בצבא עברתי לאילת, למדתי בטכניון והתחלתי לעבוד אצל ג'קי, שלוש שנים. ועכשיו אני פה, מה שצריך אני עם ג'קי משתדל לעזור.
לא אומרים שבחו של אדם בפניו, אז בשל הפער ביני לבין ג'קי נאור ושירה משתדלים להסביר את הלך הרוח ביקב
שאלתי את נאור האם הוא מעביר פה סיורי יין
נאור: מאחורי היין הזה, זה בכלל לא אני. זה לגמרי ג'קי ואם ג'קי היה מעביר לכם את הסיור היית מבין שג'קי לוקח יין ממקום אחר לגמרי. קודם כל הוא לא רק יינן, הוא הגיע לתחום הזה, הוא התחיל בתור מהנדס, מהנדס קירור עמוק, בתחום התרופות ועבד גם עם טבע וכל מיני תעשיות מזון בארץ והוא התמחה בקירור ולאט לאט תחום היקבים בארץ תפס תאוצה והוא גילה שיש ביקוש גם למערכות של יקבים וכל האוטומציה של היקבים ואז נכנס לתחום הזה וכשהוא קלט את כל היקבים בארץ. 50-60 מערכות יקבים בארץ יש מערכות שלנו, מהיקבים הקטנים ועד להכי גדולים שיש של דלתון ובנימינה וכולם ובאיזשהו מקום הוא אמר אני רוצה גם אחד משלי, כל היקב היה אמור להיות נטו תחביב של שקט. זה לא התחיל פה אפילו, זה כמו שאומרים שהתחיל במחסן, אז לגמרי התחיל במשרד של הקירור עמוק, שמה זה התחיל 3 חביות. לדעתי כל היקב הזה הוא תחביב שיצא משליטה. יכול להיות שכל הסיפור הזה, זה רק בשביל החברים של יום שישי
זה יקב של חברים של חברים ומשפחה, פשוט לבוא לשתות יין עם חברים בטבע. להנות מזה, להנות אחד מן השני ולהתקרב ולחשוף ולאפשר ליין ולחיוכים לעשות את שלהם.
*וילהלמינה (מינה) פכטר נולדה בבוהמיה וגורשה לטרזינשטאדט ב-1942, בהיותה בת 70. ספר הבישול של מינה הוא אוסף מתכונים של נשים במחנה ריכוז (הסיפור המלא בהארץ בקישור)
הקדמה
אני שמח שיצא לי להכיר אישית את שירה, קשה לי לכמת במילים מדוע. אולי כי היא כל כך מוכשרת, עם ידע עשיר ובהחלט מי שארצה שתוביל חווית אירוח, הפקת אירוע, אשת שיחה והרבה המון נשמה ואשאיר מכאן את הסיפור שלה. גבירותי ורבותי:
שירה לבל
אז הגענו ליקב אמפורה שנמצא בכניסה לחוות מקורה לשיחה על יין, על ספרד ועל כל מה שעלה.
אז על מה את רוצה לדבר?
בגיל 22 נסעתי מהארץ (2006) ועל השיבה שלי אחרי זה לישראל ומה שגילתי אחרי שחזרתי לישראל.
אפשר להתחיל בלמה טסת?
בטח, הייתי בת 21 וחצי, רקדתי פלמנקו כאן
ומה היה הג'וק הזה, פשוט אהבת לרקוד?
הריקוד מלא התשוקה, נתן לי משהו שהוא עד היום, סופר אצילי, הוא סופר מושרש בי. אני היום לא רוקדת אבל אני מאוד מאוד מחוברת לתרבות הפלנקו מאוד. וכשהגעתי לספרד התחלתי להסתובב באנדלוסיה: חרז, גרנאדה וסביליה. כל הארץ שדרומית למדריד.
אנדלוסיה זאת בעצם בירת הפלמנקו משם הגיע הפלמנקו, ספרד כולה מחולקת ל-17 מחוזות אוטונומיים שמרכיבים את המונרכיה הדמוקרטית נקרא לזה ככה. אז 17 אזורים נמצאים בספרד ביניהם קטלוניה, מדריד ועוד רבים וטובים שאנחנו מכירים אולי בשמות. באזור אנדלוסיה שזה מחוז בפני עצמו שם נולד הפלמנקו אז לשם הגעתי והסתובבתי לי קצת, מהר מאוד מצאתי את עצמי דווקא בחזרה בברצלונה, בקטלוניה והתחלתי לקחת שיעורים פרטיים בפלמנקו ושיעורים קבוצתיים ועל מנת לממן את זה עבדתי כמו כל ישראלי וישראלים מצויים נקרא לזה ככה בכל עבודה מזדמנת שרק הייתה כזרה, כי אז הייתי בלי ניירות ובלי אישורי עבודה והתחלתי לעבוד בכל מיני עבודות, עד שהגעתי למקום אחד ששינה את חיי ושבזכותו אני כאן.
והוא?
בר יין קטנטן קטנטן, ברובע הגוטי של ברצלונה, בסמטאות כאלו צרות. בר יין קטן כזה רומנטי ושאלתי בספרדית קלוקלת במיוחד אם צריכים עובדים והם שאלו אותי אם אני יודעת משהו על יין ואמרתי להם 'סי סי סי ואיכשהו החיוך והסי גרמו להם לומר יאלה תתחילי לעבוד.'
ולא היה לך מושג ביין?
לא, לא, אבל זה יין אז מה אכפת לי. מבחינתי יש קברנה סוביניון, מרלו, שרדונה, סוביניון בלאן, מקסימום שם- שם הייתי בגיל 22 בתור ישראלית.
ומה קורה שם?
אני מוצאת בבר הזה מידי יום חבר'ה צעירים שבאים לטעום יין, באים לדבר על יין, באים לא לאכול, זה היה בר יין ואז התלהבתי ובישרתי לאמא שלי שמלבד הפלמנקו התאהבתי בעוד דבר שנקרא יין, כמובן שאמא שלי שמחה מאוד כי כדאז הייתי רק מורה ליוגה ובשביל אמא לשמוע משהו שהוא כזה אליטיסטי ויין וזה נשמע בורגני ונרשמתי לקורס חובבני של חצי שנה של טעימות יין לבל 1 כזה. בעקבות הקורס הזה החלטתי שאני נשארת לשלוש שנים בעצם בלימודים שנקראים professional sommelier, שלוש שנים של לימודים סביב הגפן ואזורי יין בעולם ובעיקר בעיקר בספרד ואז אני מוצאת את עצמי בסיום הלימודים מתחילה לעבוד בדבר, בהתחלה במסעדות כי זה המקום הטבעי של סומליה ואז מהר מאוד אני מבינה שפחות עושה לי את זה מסעדה ולהתאים את היין הזה לדג הזה
למה?
כי עניין אותי לגלות את מאחורי הקלעים של היקב, עניין אותי לבוא לראות את הבנאדם עם הציפורנים השחורות והרגליים של העובד, שתכלס עושה את זה כמו שראינו היום. והתחלתי לעשות אוטו-דידאקט כזה של נסיעה פרטית, אני ויקבים ופשוט להכיר יקב ויקב ויקב ומההתלהבות הרבה אתה רוצה לשתף עוד אנשים אז התחלתי לעשות מסלולים של תיירות יום, שבעצם אני לוקחת חבר'ה לרוב ישראלים שמגיעים לעיר ורוצים גיחה כזאת קצרה של טיול חצי יום, בואו עם שירה לשני יקבים, נספר לכם על קטלוניה, נספר לכם על ברצלונה ונטעם יינות
אט אט זה הפך למוצר שהוא יותר מחצי יום והפך ליומיים, לשלושה אנשים רצו לצאת, לא רוצים את העיר, רוצים הרים, רוצים גבעות, אגמים, רוצים כרמים ואז פשוט התחלתי להרחיב את זה לתוך חוויות שהן יותר רחבות שאם זה מגבנות, שמן זית, אומן כזה ואם זה חוויה מוזיקאלית.. זאת אומרת להתחיל לבנות מוצר שבסופו של דבר מדבר על ייין כתרבות ויין ככלי להתחבר לרבדים יותר עמקים בנו ולהכיר את האנשים מאחורי התוויות של כל דבר שאוכלים ששותים. אז התחלתי לעשות אירועים רק לנשים ביין, זה השלב שהתחלתי להיפתח למעגלי נשים ויין, אז בבית שלי בכפר ליד ברצלונה, התחלתי להזמין אליי מעגלי נשים אליי הביתה, התחלנו 10 נשים ואז 20 ו30 וזה ממש הפך להיות מועדון נשים ויין מגניב שאני מעבירה בו סדנאות של טעימות יין, שבהן הנשים באמת מוזמנות לגלות רבדים יותר עמוקים בתוכן דרך שימוש מלא בכל החושים שלנו שאנחנו טועמות יין ואז הבאתי לידי ביטוי את הצד הרוחני שיש בי דרך היוגה וניסיתי בהצלחה לחבר בין השניים, אם זה בסדנאות, על ידי תרגילים של דמיון מודרך ולקחת את זה למקום שהוא מדיטטיבי לקחת את זה למקום שהוא חקר חושי ולא בהכרח ליד מנה של דג או פסטה או כל דבר אחר אלא לדיאלוג שהוא פנימי
זאת אומרת שדרך היין הוא מאפשר את זה תודעתית? להבין ולהתחבר לזה
דרך היין אני יכולה להכניס לתודעת ערות שלי, קמצוץ קטן של תודעת חלימה וככה אני בעצם מרגישה שאני באיזה גל שהוא כיף, שהוא נעים שאפשר רגע להוריד הילוך כמו שדיברנו מקודם להרגיש דברים שקורים בפנים להסדיר נשימה עמוקה ואז גם להצליח לנתח את היין בצורה יותר עמוקה ונכונה. כי כשאנחנו טועמים יין אנחנו מושפעים מכל מה שקרה לנו במהלך היום, היין הזה חוויה שלנו איתו לא תהיה דומה לחוויה אחרת, המכלול של דברים שאנחנו חווים מהלך היום משפיעה על היין בדרך. גם ממני אני דורשת מעצמי להיות מאוזנת כשאני טועמת יין.
בין ספרד לישראל
הספרדים אוהבים לבלות, לשבת עם חברים לכוס יין בסוף היום, לראות פלמנקו במופע רחוב, לטייל בחגים, להשקיע זמן במשפחה, לצאת לחקור דברים, להכיר מקומות, לקחת את הזמן באיזי, הכל עוד יבוא לכאן.
אני מוצא המון דמיון למרות שלא הייתי שם, אולי כיף לי לחלום על הטיול שרציתי לעשות מברצלונה לסאן סבסטיאן לאכול, לשתות, ללמוד על מה כל המהומה על המטבח הספרדי.
תודה לך שירה