מכוורות הגליל
כשאומרים דבורים חושבים על דבש, כמה ידעתי על דבש מאחד עד בלי דבורים אין אבטיח בשוק, מסתבר שלא הרבה ולשמחתי ומקווה לשמחתך הלכתי להבין מה קורה כל הדרך עד לצנצנת- היום נפגשתי עם זוהר רודולף ממכוורת דן, לראות איך עושים דבש - STAY TUNED
חיים נחמן ביאליק כתב מעשייה על 'שלמה המלך והדבורה' (יש קישור לויקי), היא שעקצה וביקשה סליחה אמרה מבטיחה שזה ישתלם לך 'מילה של דבורה' ושלמה המלך חס עליה בזלזל (של מי את) ובסוף הדבורה שלנו הצילה את המצב (איך? בקישור). אני חייב לציין שבזיכרון שלי שלמה המלך דיבר עם דבורים כי היה החכם באדם אך זה לא הסיפור האמיתי רק אני חיברתי את השניים. עכשיו במציאות ענף החקלאות הזה כל כך מורכב, ללא הפסקה, מלא בטבע ואמא אדמה והדבוראים מקשיבים לדבורים, נעקצים והדבורה עדיין לא התנצלה.
מכוורת דן הוקמה ב-1935, הגיעו עם הכוורות במטרה לעסוק בהפריית גידולים חקלאיים ובמשך השנים כאשר היה בארץ משבר דבש בשנות ה-80 שדילל את שוק הכוורות משמעותית וקיבוצים רבים יצאו מן המשחק, מכוורת דן אז בהנהלת עמי ממיס ואחריו יוסי ירמיהו , המשיכו מתוך החשיבות הרבה שיש לכוורות לעולם הגידולים החקלאיים ובכך לתמוך בחקלאים. ככה למעשה היא ראתה את זכות הקיום שלה, כנותנת שירות בהפריית הגידולים
זה למעשה עיקר החשיבות של הדבורים בטבע ופחות דבש, החשיבות האמיתית של הכוורות בסופו של דבר זה פחות הדבש והרבה יותר מה שהן עושות לטבע, עוברות מפרח לפרח ומפרות אותם ואת כל הצמחים מסביב ולנו האנשים החשיבות המשמעותית זה ההפריה של הגידולים החקלאיים, 80% מהגידולים החקלאיים בעולם מופרים על ידי הדבורים.
דבורת הדבש מבין אלפי סוגי הדבורים שיש היא המותאמת ביותר להפריית מספר רחב של גידולים והיום בארץ היא מפרה הרבה מאוד מהגידולים למזון: שקדים, אבוקדו, תפוחים, תפוחים, אגסים, קיווי, אבטיחים, בצל, חמניות ועוד.
למכוורת יש 5000 כוורות והיא הכי גדולה בארץ. עד לפני שנתיים לא עסקו בשיווק 99% היה נארז בחביות ונשלח למשווקים השונים. לפני שנתיים היא רכשה את מכוורת 'גליל שמיר' שהיא מכוורת היסטורית משנות ה-40, עסקה בייצור דבש ואיפשהו בשנות ה-80 הפכה להיות רק מכוורת מסחרית (משמע עסקה רק בשיווק) תוך כדי הקפדה על דבשים איכותיים ותהליך העיבוד. היום מכוורת גליל דן מצליחה להביא את הדבש מהצמח עד כפית התה
אז מזה עיבוד דבש?
עיבוד דבש הוא עיבוד מינימלי בכל רמה שלא תהיה, הדבשים אסור להוסיף להם דבר, אסור להעביר תהליכים שיפגעו בהם ומצד שני יש 'בעיה' בדבש שיש לו נטייה להתקרש, דבש טוב יעמוד בחדר ממוזג בטמפ' של 16-17 מעלות ומטה למשך זמן- הוא יתחיל להיקרש, מידת הקרישה, המרקם , האחידות , הטעם הריח והתכונות השונות מושפעים מהרכב הצמחיה ממנה נאסף הצוף. הוא לא תמיד נקרש בצורה אחידה וזה לא נראה טוב בעין והאמת שזה דבש שלא עבר תהליכים על מנת שלא ייקרש.
טבילת אש
תדרוך
זאת אחת מהנקודות שלנו, למכוורת יש כוורות בעמק החולה- מורדות החרמון- בגולן ובגליל העליון ממטולה , משגב עם , ועד ברעם בערך 160 נקודות שבהן אנחנו מציבים את הכוורות לאגירה של דבש.
בלי תנועות חדות, הדבורים כרגע מאוד עצבניות
הצבע של המצלמה ימשוך את הדבורים
למה?
כי הדובים היו שחורים, המזיקים בדרך כלל היו בצבע שחור בטבע ולכן הדבורה מכירה את הצבע כאיום על הכוורת.
ככה זה נראה החלות שמוציאים מגיע לכוורת מוציא את החלות. פה יש דבש בחלות, הדבורים אוגרות אותו ואנחנו פשוט באים מנערים את הדבורים, נותנים דפיקה קטנה ומוציאים את הדבש החוצה. הדבש שיש כאן הוא מפרחי שלמונים, קוצי הקיץ , שיחי ועצי השיזף סידריות או סידר בערבית.
בכלל מזה דבורה?
הדבורה היא חיית בר, היא לא חיה מאולפת, היא לא עובדת בשבילינו.
זוהר 'מעשן אותי' ומסביר
העשן מרגיע אותן.
למה?
כי זה נותן להן תחושה של שרפה ואז הן פחות עוקצות, הן נכנסות למוד של של הגנה על הכוורת והמלכה ומוכנות לנטישה ולכן העבודה עם העשן מרגיעה אותם. הסיבה היחידה שהיא נשארת בתוך הכוורת כי יש לה תנאים טובים.
הדבורה להבדיל מן הצרעות ומשאר בני משפחתה ניזונה משני דברים: צוף הוא מקור האנרגיה כמו סוכרים וויטמינים והאבקת פרחים מספקת חלבונים לבניית התאים והרקמות של הוולדות(הנסיכות של המלכה, סתם לא כולן יהיו במשפחת המלוכה אך כולן בנותיה) וכל מה שיפתח את הכוורת.
לכל כוורת מלכה אחת, המלכה יודעת לזהות את הכניסה של הצוף והאבקת פרחים ולפי זה היא הברומטר שמכוון את מצב ההטלה בכוורת. הדבורה היא יצור חברתי, כל דבורה חיה בשביל הכלל ולא בשביל עצמה, בגלל זה הן מוכנות להסתער ולהתאבד כדי להציל את הכוורת. כל אחת מהן מביאה מעט מאוד צוף – כל חייה תאסוף כחצי כפית דבש וביחד זה יוצא משהו מאוד גדול והכל לטובת המרקם הכללי של הכוורת והיכולת של הכוורת לשרוד את התקופות הקשות
תקופות קשות, ספר לי
יש לנו חודשיים של אביב בסביבות מרץ- אפריל. מאי- יוני מתחיל יובש של חודש, יוני מתחילה צמחיית הנחלים והקוצים של הקיץ באוגוסט ושוב יובש, בספטמבר קצת פריחה וזה נגמר. בסופו של דבר יש כאן שלושה חודשים בשנה יש פה צוף וגם הוא במקטעים.
אז איך שורדים?
הדבורים יחפשו תמיד צוף, יאגרו צוף ככל שיש בטבע וככל שישנו מקום בכוורת.
אז איך אנחנו בכל הסיפור הזה?
לפני 160 שנה ומשהו בנו כוורת מאוד נוחה לטיפול שאנחנו מסוגלים לבנות בהן נחילים, לשים את הדבורים והמלכה בפנים והן רצות על החלות שניתנות להם מוכנות מעץ או מפלסטיק בגודל הטבעי כמו שהן בונות בטבע.
אז חסכת להן את העבודה?
לא בהכרח, חסכתי להן טיפונת כי כשאני עושה רדייה אני למעשה מחזיר להן חלה בנויה ואז הן לא צריכות להתחיל מההתחלה. בטבע כשהן מתיישבות במקום מסוים הן עדיין עוזבות את המחסנים (של הכוורת) ריקים מדבש ובנויים.
איך בנויה כוורת?
החלק העליון זאת קומת דבש, החלק התחתון זאת הכוורת, הוולדות הביצים והמלכה, שאינה יכולה לצאת מהקומה הראשונה בעזרת מחיצת רשת על מנת שלא תטיל ביצים בקומות העליונות המשמשות לאחסון הדבש. את הדבש שנאגר למטה משמש כמזון להאכלת הולדות אנחנו לא נוגעים בקומת הקן עד לסיום עונת אגירת הדבש בסתיו .לאחר הורדת קומת האגירה ובמהלך החורף אנחנו עושים טיפולים נגד מזיקים ותיקונים- אנחנו מטפלים בה.
עכשיו המלכה
כוורת שאין לה מלכה בסופו של דבר תנסה ליצור אחת משלה ואם היא תכשל הכוורת תהיה 'כוורת זכרנית' כתוצאה מדבורים רגילות שיטילו ביצים שיישארו ללא הפריה וזה לא שווה הרבה כי כמות הכרומוזומים של דבורה נקבה כפולה מזו של דבורה זכרית.
נשמע מתסכל, אז איך עולים לכס המלוכה?
כדי שהמלכה תהיה מלכה, צריך להתרחש משהו מיוחד וזה הזנה במזון מלכות שהוא עשיר יותר מהמזון הרגיל. לדבורים ישנה בלוטה שיודעת לייצר מזון מלכות שהוא מורכב מחלבונים וחומצת אמינו וכל מיני דברים בריכוז מאוד גבוה. המזון מלכת יוגש רק לתאים שהם גדולים משאר התאים הרגילים המסומנים מראש.
וולס הפרחים
אז בוא נדבר על הפריה. הפריה בנויה על תן וקח, על גמול ושיתוף פעולה בין הצומח לבין הדבורים. הצמח משקיע המון אנרגיה בצוף והסיבה היחידה היא כדי למשוך חרקים והדבורים אילו ומרגע שהגיעו כל אחד עם אמצעיו מנסה להגיע לצוף, דבורת הדבש מגיעה עם החדק שלה אל בריכת של הצוף למטה ובזמן שהיא עושה את זה השערות שלה מתמלאות באבקנים שנמצאים בתוך הפרח וככה למעשה נוצרת הפריה כשאר היא תמשיך הלאה מפרח לפרח ובמקום הנכון יועברו אבקנים ובזמן הנכון תתחיל ההפריה.
אז היא יוצאת לאסוף בכל פעם מצמח מסוים?
דבורת הדבש פחות בררנית ומכאן התאמתה להאבקת מכלול כל כך גדול של צמחים בחקלאות ובטבע . והיא 'הולכת' כמעט עם כל סוגי הצמחים - אם תתחיל באקט של איסוף בעצי אבוקדו היא תמשיך עם אותו מין אך תוכל לעבור בין הזנים השונים כמו מאטינגר להס. לאבוקדו יש שתי תפרחות ערב ובוקר או צהרים וערב. בכל פעם פריחה אחרת, בשונה משאר הפרחים שפורחים ביחד אז העניין יותר מורכב ולא יכולה להתבצע הפריה על העץ עצמו אלא רק מעצים נקביים שכנים, הדבורה משחקת תפקיד חשוב בהפריית האבוקדו. בקיווי זה סיפור אחר, הפרח שלו לא מייצר דבש, הוא פתוח עם המון אבקה מעניינת וכל שלושה ימים נפתח עוד מחזור בפרח וככל שיהיו לו יותר ביקורים כך יהיה פרי גדול יותר עם יותר זרעים. אצל הנשירים, יש בעיות אחרות, הם פורחים בתקופות קרות יחסית- מרץ בגולן יכול להיות אפס מעלות בלילה ו12 מעלות ביום והדבורים עצמן יוצאות לפעילות מ14-15 מעלות ועוצמת הכוורת לצאת לעבוד. אז יצאו בשביל הולדות
וולדות זה שמחה
הולד חייב להיות בטמפ' של 35 מעלות, לא מתחת ולא מעל סטייה מהטמפ' והוא ימות. בקיץ בשיא החום הדבורים עוסקות בקירור הכוורת, הן מגדילות את המרחקים בין החלות שיעבור יותר אוויר שהן מזרימות פנימה דרך הכנפיים שלהן. בחורף יקטינו את המרווחים בין החלות, יאטמו את הכוורת, ויחממו את הכוורת בעזרת חום גופן ואם ישנו צורך בחימום של תא ספציפי של ולד, הדבורה יכולה לחמם נקודתית בעזרת הראש שלה שהוא מפיץ חום.
הדבורים יעילות וחסכונית, יש להן את האינטליגנציה של הטבע ברמה מאוד גבוהה, גם המבנה המשושה נמצא הדרך הכי יעילה וחסכונית לאגור דברים בניצולת גבוהה.
הדבורה היא מפעל קטן, אנחנו מכירים את הדבש כי זה מה שמדבר אלינו, היא גם מייצרת דונג, שדורש ממנה פי עשר אנרגיה מפעולה של אגירת דבש, בגלל זה באביב כשיש שפע מאוד גדול הן מספיקות גם לבנות חלות חדשות מדונג וגם לאגור דבש לתקופות היבשות בנוסף מייצרת הדבורה פרופוליס- שהוא חומר המורכב משרף עצים ותוספים שהדבורה מייצרת ומשמש לאיטום וחיטוי הכוורת, מזון מלכות – אותו חומר עשיר שהזכרנו כבר בכתבה, ארס דבורים – שהינו חומצת נמלים ומשמש את הדבורים להרחקת פולשים ואוייבים והאדם משתמש בו לעיתים ברפואה , וכמובן מכונה לאיסוף פולן ( אבקת פרחים ) החלבונים של הטבע
בקיץ יותר קשה להן לבנות את התאים מדונג כי יש פחות צוף והן צריכות את האנרגיה לאגירה לקראת החורף ואנחנו מביאים להן חלות שהן יחסית בנויות וחוסכים להן את האנרגיה שהן היו משקיעות בבניה של אחת חדשה.
הדבורה עצמה חיה מאוד נקיה בגלל שהתזונה שלה היא נטו צוף ואבקת פרחים וקשה לה להסתדר עם גורמי חלבון אחרים, הצירעה למשל אוכלת נבלות ואילו הדבורה חייבת לדאוג שהכוורת תהיה נקייה ממחלות ווירוסים.
סוג הפרח משפיע על הטעם? לפני שטעמתי
כן, לדבשים עצמם יש גוונים של טעם בצורות שונות. כל מרכיב של צמח יש את המרכיב הכימי שלו וההרכב הזה משפיע על הדבש, על הריח שלו, על הטעם, על האופי ועל הצמיגות שהיא גם מושפעת מטמפ'.
קשה לאפיין את סביבת הדבש, אם לא יידעו לאפיין הדבש ייקרא דבש פרחי בר, בצפון יהיה טעם לא חזק מידי, לא אגרסיבי אבל מאוד טוב ונעים. דבש פרחי הבר נאסף לאורך כל חדשי פעילות האגירה : ממרץ ועד אוקטובר.
עם אקליפטוס אנחנו מנסים לאפיין אותם כשיש את עיקר הפריחה בחודש אפריל-מאי, אנחנו אוספים אותו בחורשות אקליפטוסים בצפון משם את הדבש ולאפיין אותו כדבש אקליפטוס.
דבש אבוקדו נאסף בשיא פריחת האבוקדו בחודש אפריל במטעים המקבלים הפרייה .
דבש השיזף נאסף בחודשי הקיץ : יוני , יולי, אוגוסט במורדות הגולן בואך עמק החולה.
דבש תלתן ייאסף בחודשי האביב המוקדם – מרץ , אפריל.
לדבורה יש רדיוס?
כן, היא לא חיה מאוד טריטוריאלית, הן יודעות להסתדר אחת עם השנייה בלי לריב בסביבה. יש להן צפיפות, בקיץ יכולות הדבורים לעוף עד ק"מ- ק"מ וחצי ובחורף בסביבות 2-3 ק"מ וזה לא משאיר להן הרבה כי חצי ממה שאספה בדרך ייצא על אנרגיה בדרך חזרה- ואין ברירה זה יותר טוב מכלום.
אז איך זה להיות דבוראי?
עם כל הרומנטיקה של המקצוע אתה לא יכול להיות דבוראי אם אתה לא אוהב את זה. להבין איך הטבע עובד, וזוהי העבודה הסיזיפית של הפעילות. להגיע לכוורות, לפתוח אותם, לבדוק מה קורה איתם, לעזור להן לתקן כשיש בעיות, לנדוד איתן לאן שצריך, להכניס אותן להאבקות, זה מלחמה אמיתית.
אנחנו מתמודדים עם פחת של 30%- 20% בשנה. אם לא עוזרים לדבורים, הן פשוט לא מסוגלות להתמודד עם מה שהאדם והטבע היום וזה מקשה עליהן.
בקיצור מי שמאוד מחובר לטבע, לאדמה שלו ומחובר לשונות שאחד הדברים היפים שאתה לא מוצא אף פעם אותו הדבר כשאתה מגיע. באביב הזה לא אראה את מה שהיה באביב הקודם, כל נקודה אחרת והעונות כל הזמן מראות את הדברים אחרת וזה ללמוד להריח את הדבורים, להבין את הדבורים ולהצליח להבין מה אתה רואה בכוורת בלי לחטט ולעשות נזק וזה בעיה קשה.
היום יש לנו צוות של ארבעה אנשים, שלושה מהם רצים המון שנים: אני, נמרוד ועידו ובשנתיים האחרונות הצטרף אלינו עדן יש לנו כבר שפה משותפת שלנו לגבי מה קורה ואיך קורה וגם את ההבנה מה המצב ומה קורה בתוך הכוורת. כשעידו ונמרוד מתקרבים לכוורת הם יידעו מהצליל של הכוורת אם יש בעיה, מהריח שלה ורק אחרי זה יצטרכו לוודא עם מבט אם מה שהם הבינו זה מה שקורה.
אז איך לומדים?
כל מי שמגיע לוקח לו לפחות שנה שלמה שהוא בכלל מסוגל להבין מה הוא רואה וזה לוקח זמן להסביר את הסיפור של הדבורים ואורח החיים הזה. בפברואר הצוותים מתחילים לעבוד ב1 בלילה, אוספים את הכוורות עד 5-6 בבוקר ואז מתחילים לפזר אותן עד 1 בצהריים ויום אחרי יום. אנחנו אוספים את הכוורות בלילה כדי שכל הדבורים יהיו בתוך הכוורת כי הן לא עפות בלילה, הן עסוקות בעיבוד של המזון ומטפלות בדבורים והמעבר הוא לטובת הכנסה למטעים לטובת הפריה או אזורים שיודעים לייצר דבש.
אתה צריך להכיר את כל המקומות שאנחנו נכנסים ועובדים עם הרבה מאוד מהמגדלים אז יש לנו יחסי אמון מאוד טובים, הם יודעים שאנחנו נכנסים אליהם בשעות שהם לא נמצאים, מציבים במקומות שהם יודעים וסומכים עלינו שנציב את הכוורת כמו שצריך שיקבלו את התמורה הכי טובה שיש והם יודעים שאם משהו קורה אנחנו ניידע אותם באותו הרגע. מערכת היחסים של דבוראי עם הסביבה היא מאוד אינטנסיבית ובעייתית עם חיה שהיא 'ציוד מסוכן' יש עלינו דבורים, הן עוקצות ויש כאן חקלאים ומטיילים לכן הצבת הכוורות נעשית בצורה מסודרת באישור מועצת הדבש ומשרד החקלאות כדי שלא יהיו פה ג'ונגל.
אנחנו אורחים בהמון שטחים של אנשים ובקשר עם המון ממשקים כמו רשות הטבע והגנים, כמו שטחי הבקר של שניר או שטחי הנחלים של רשות הנחלים וכל הזמן במערכת יחסית כזאת: להתאים ולא להפריע לסביבה ובעיקר לעזור, כשיש שרפות אנחנו הראשונים לקפוץ לנקודה, החוכמה היא הממשקים המשותפים.
נגיד עם הבקר, מצד אחד הוא משטח את הקרקע מכל הצמחייה האביבית שנותנת לנו פריחה וכך רט"ג מונעת התפשטות של שריפות. עם זאת אני לא רואה בבקר אויב שלי, הם שותפים והשתתפתי בפרויקט של נטיעת יערות וחורשות לצל בכפר סאלד ביחד עם מועצת הדבש ומשרד החקלאות.
זה צפוף ומורכב.
פתיחת שולחן דבש וחמאה
פתחו לכבודי שולחן עם מלא דברים טובים, סוגי דבש, לחמים מטריפים, מים עם מלא דברים שעושים לך טוב ונוף.
אז כן סוג הפרח משפיע על הטעם של הדבש, דבש אבוקדו למשל יהיה עם טעמים ירוקים, חדים וסיומת נעימה. דבש פרחי בר הוא כמו לתת ביס מזר פרחים בתפזורת של כל הטבע, הוא נעים, מתוק, זהבהב ופרחוני. הדבש עם מזון מלכות נותן טעם חריף של דבש עם בוסט אנרגיה.
טעמתי מהכל וכל מרקם מזכיר לי משהו אחר, אחד קינמון,
כורכומין עם דבש שזה בכלל בריא ועושה לי טעים באותו הביס אבל לדבש לא נותנים ביסים- רעיון למילה?
זוהר עצר בבית הרדייה שאראה את התהליך. אז המכונה פשוט, מנצלת של מ"ל של דבש והוא מוזרם לחביות- פשוט כך ללא התערבות
מדהים שהכל מנוצל.
זוהר ביקש ממני לציין את כולם על העבודה שלהם בכתבה שלי. כשאני כותב את הסיפור של 'מי מאחורי' אני אף לא יודע מה אכתוב כי אני לא מכיר אותו/ה בד"כ אלא פשוט נמצא שם, מקשיב, מצלם, שואל להבין על מי אני בכלל כותב. היום זוהר סיפר לי את כל הסיפור של היומיום שלו ושל כלום, של העצים, של הפרחים, של הדבורים, הדבוראים, של המזג אוויר, של הנוף, של המוצב הסורי שישבנו לרגליו ואכלנו דבש. לפעמים צריך רק לתעד את מה שאתה רואה ולהקשיב ולהעביר את זה הלאה ככה כמו שזה.
בסוף היום זוהר אמר לי שהוא מעריך את האומץ שלי שנכנסתי איתם לכוורות.
עם מלא דבש מכל הסוגים ומודעות לכל התהליך של הפריה, על החלק החשוב של הדבורה ועל האנשים שעושים את זה.
תודה רבה לזוהר רודולף, ליעל ארבל ולסיגל לב ארי על אירוח מדהים והמון ידע שקיבלתי.
פרטי קשר